^א לפנינו במשנה גרסינן בדברי ר׳ מאיר בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו, ומפי אחרים אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין, ורבנן חולקים ואומרים שבין מפי עצמן ובין מפי אחרים אינם חייבים עד שיכפרו בבית דין. ומפירוש ר״ח מבואר שגם חכמים מחייבים על שבועה חוץ לבית דין, ובתנאי שכפרו בבית דין (ואפשר שנחלקו חכמים ור׳ מאיר בפירוש המשנה הקדומה ׳בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין׳ ולר׳ מאיר קאי אכפירה, ובנשבע מפי עצמו. ולחכמים אשבועה, ובין מפי עצמו ובין מפי אחרים). ובמושבע מפי אחרים אמרו כן להדיא להלן (דף לב,א) שאינו חייב אלא אם כפר בבית דין, אפילו שהשבועה עצמה היתה חוץ לבית דין, אבל במושבע מפי עצמו נסתפק הר״י מיגש (בדף לא,ב) אם רבנן מחייבים את הנשבע מפי עצמו חוץ לבית דין שחזר וכפר בבית דין. וגם במושבע מפי אחרים כתב הר״י מיגש (שם) שלא אמרו מושבע מפי אחרים חייב בנשבע חוץ לבית דין, אלא בענה אחריו אמן, שאף שהוא מושבע מפי אחרים דינו כמושבע מפי עצמו, אבל המושבע מפי אחרים שלא ענה אמן אינו חייב אלא כשהשביעו בבית דין (וכן כתב הרמב״ם), וחלק עליו הרמב״ן בדף לא,ב.

^ב דברים יט, יז.

^ג וכ״ה בכתי״מ ופ׳ ובה״ג ושאילתות ורי״ף ורא״ש. לפנינו: לבעלי דינין.

^ד תיבה זו ליתא לפנינו, אך איתא במקורות הנ״ל.

^ה לפנינו: אחד עומד ואחד יושב. ובשאילתות וברי״ף כגירסת ר״ח.

^ו ויקרא יט, טו.

^ז לפנינו ליתא שנאמר וכול׳, אלא מובאת ברייתא נפרדת: ת״ר בצדק תשפוט עמיתך וכול׳, ד״א וכול׳. ובתורת כהנים פר׳ קדושים פרק ד הל׳ ד על הפסוק בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד מדבר כל צרכו ואחד אתה אומר לו קצר דבריך, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. אמר ר׳ יהודה שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבים ואיזהו אסור שלא יהיה אחד עומד ואחד יושב. ונוסח זה טעון ביאור מה הוסיף ר׳ יהודה והלא כן מוכרח מדברי תנא קמא. ברייתא זו נמצאת גם בתוספתא סנהדרין פרק ו הל׳ ב. אלא שם שנינו לפני זה: אין דנין אלא מעומד ואין מעידין אלא מעומד ואין נשאלין לנדרים אלא מעומד ואין מעלין לכהונה ולויה ולישראל אלא מעומד. ע״כ. ומיד אח״כ התוספתא ממשיכה בברייתא שבתורת כהנים שלכאורה סותרת את התוספתא שאמרה שאין דנים אלא מעומד. ולפי הסוגיא כאן נראה שכך אמר ר׳ יהודה מברייתא זו אני שומע שאם רצו להושיב את שניהם מושיבים ואין האיסור אלא אחד עומד ואחד יושב. והתוספתא הביאה ברייתא זו ללמד שר׳ יהודה חולק על מה שאמרו שאין דנין אלא מעומד.

^ח לפנינו: ׳את חבירך׳. ובמסכת אבות פ״א מ״ו כנוסח ר״ח. וכן בתו״כ קדושים שם. ועמיתך נדרש בכל דבר לפי ענינו, אזהרה לדיין לדון יפה את עמיתו שגם הוא זהיר בתורה ובמצוות כמותו, ואזהרה לכל אדם לדון את חבירו לכף זכות, וכל מי שאינו עובר על מצוות התורה כל בני ישראל מוזהרין עליו לדונו לכף זכות, כי כולנו עמיתים בדבר זה.

^ט כן הנוסח גם כרי״ף.

^י לפנינו: ׳עמית׳, ובשאילתות וברי״ף כנוסח רבינו.